הערב הזה בנוי על רצון של כל הנוכחים פה לשמר את נוכחותו של שי בעולמנו – לזכור אותו ולא רק לכאוב את עזיבתו.

המשימה לא קלה ומשנה לשנה אפילו מאתגרת יותר, ואנחנו תמיד מקווים שהנוכחות והזיכרון יישארו איתנו לתמיד.

אני בטוחה שביקום מקביל (כמו שאסף אומר), שי ממשיך את חייו רק בצורה שונה, והפרידה מכולנו היא רק פיזית, ואין לי ספק שגם שם כשהוא כבר חלק מכל היקום, הוא מאוד עסוק ביצירה ובמוזיקה.

כפי שאתה בטח יודע, שי, בתקופה האחרונה היו פה הרבה התרחשויות במשפחה ובין החברים, חלקן היו מאוד משמחות, ובכולן הרגשנו את הנוכחות והליווי שלך למרות שזה היה כבר במימד אחר.

השנה שני ומתן התחתנו בשמחה ובאהבה גדולה. כולנו הרגשנו שלקחת חלק בשמחה ולמרות חסרונך הפיזי, נכחו השירה והנגינה שלך.

יודן, נוגה והילדים עברו לפרדס חנה, מנסים להתאקלם במקום החדש.

צפויים לנו עוד שמחות בקרוב. רונה מתחתנת באביב עם חיים, תותי ומני צפויים להתחתן בקיץ, ההצגה של ענת "סוף טוב" מוצגת גם בלונדון (את זה אתה בוודאי יודע ממקור ראשון עוד לפנינו), וגם החברים שלך מתרחבים ומשתנים.

אסף שרק לפני שנה, בדיוק באזכרה שלך, סיפר לנו שהכיר בחורה מדהימה, הספיק בשנה אחת להתחתן במהירות, להיכנס להריון ולעבור ללוס אנג'לס (וזו הסיבה שהוא לא כאן הערב). תו התחתנה ולאוהד ואלינור יש את אביגיל המדהימה. לשלמה ואמילי כבר 2 ילדים, בת ובן.

החברות הטובות של שני התחתנו לאחרונה, מרינה חברתך הנצחית (כמו שהיא נוהגת לומר), שרק התחלתם להופיע ביחד, כבר כוכבת ענקית והקדישה לך את אלבומה הראשון.

והכי משמח – עומר ותמרה מצפים סוף סוף לתאומים. זו משימה שלקחה קצת זמן (עוד כשהיית כאן איתנו, נהגת לזרז אותם להביא ילדים), והנה זה כבר קורה ממש עכשיו ובגדול.

אתה רואה, הרבה קורה פה במימד הארצי ואתה לא נוכח פיזית בכל ההתרחשויות אלא מתנהל כמו נוסע סמוי שרק מלווה את כולנו, מתבונן בנו גדלים, משתנים, מתבגרים. מבקר ונוכח בכל צומת חשוב ומשגיח על כולנו מלמעלה. צעיר לנצח עם נוכחות ניצחית ורק מידי פעם מאפשר לנו לנהל איתך דיאלוג ולעזור לנו פה בקיום האנושי.

גם הערב הזה משתנה משנה לשנה. גם בו יש יצירה ומוזיקה בשבילך ולכבודך, והרבה געגועים, זכרונות ומחשבות לאן ואיפה החיים היו לוקחים אותך ואיפה היית היום אם הכל היה מתרחש אחרת.

אני נוהגת מדי שנה לקראת הערב של שי, שחל בחודש אדר, חודש שבו כולנו מצווים לשמוח, לשאול את עצמי לשם מה הערב הזה ? הרי ברור שהמשפחה והחברים הקרובים זוכרים אותו תמיד, ולמה נחוץ לנו מין ערב שכזה?, ואז תמיד באה התשובה שגם חז"ל נדרשו להתייחס אליה. גם חז"ל אמרו: "גזירה על המת שישתכח מן הלב…"

בערב הזה כולנו ביחד בעצם מספרים עד כמה שי חסר ועד כמה כולנו מתגעגעים ועד כמה אנחנו נוצרים בליבנו את 28 השנים שזכינו בו והכרנו אותו והוא היה חלק מחיינו, וגם אם הצער נחלש במעט ויש סוג של השלמה עם הגורל שנכפה עלינו ועם מצב שאי אפשר לשנותו, הלב של כולנו מתמלא באהבה שלכם.

למרות הזמן שחלף והגעגועים האין סופיים, אנחנו גם מלאים בשמחה ששי נוכח ונמצא בליבם של האנשים שהכירו אותו לאורך שנות חייו הקצרים או שהיו רוצים להכירו עכשיו.

לפי ההלכה בנים המתאבלים על הוריהם מצווים לשנת אבל אחת, אבל לא כך כשהורה אבל על בנו. שנה אחת היא טיפה בים. לנו נותרו כל החיים, שנותרו לנו, לזכור ולהתגעגע, כי סדר היקום במקרה הזה שובש לחלוטין מלכתחילה.

אז משהו בריטואל הזה ובמפגש בערב הזה מאפשר לנו להמשיך ולחיות פה, איתך ובלעדיך, כי גילינו שלמת יש נוכחות והשפעה על חיינו שהיא לעיתים אפילו גדולה יותר מכפי שניתן לשער. אז אמנם "גזירה על המת שישתכח מן הלב" חוץ מבמקרה של שי !