12.11.2003
היום הראשון
הארי-רמה, דלהי.


מתפוצץ לי הראש. מה אני עושה פה? הודו?! מי האידיוט ששיכנע אותי להגיע לכאן?!
מדובר בשוק הכרמל רק פי מיליון יותר מסריח, פי מיליארד יותר מטונף ופי טריליון יותר מפחיד.
בבית נפרדתי מכולם. יש משהו מוזר בלהיפרד מכל כך הרבה אנשים בכל כך מעט זמן. אולי זאת התחושה שאני נפרד גם מעצמי. אפשר רק לקוות.
נסעתי באוזבקיסטן איירליינס, חברת התעופה הלאומית של מעצמת הקישוטים המצועצעים והמכוערים ביותר על הפלנטה – אוזבקיסטן.
שדה התעופה שלהם נראה כמו תאטרון רוסי מתפורר עם קישוטים קיטשיים בטירוף. הרבה ישראלים בטיסה. הכרתי כמה, במיוחד זוג – יוחאי ומיכל. הוא מושבניק עם לב זהב, היא קיבוצניקית קשוחה, ספק פרחה ספק ילדה
מתוקה. הם מאוהבים ונראה שטוב להם. דאגו לי קצת. כנראה שנראתי אובד עצות (אני?!) נסעתי איתם במונית משדה התעופה וכרגע אכלנו ארוחת ערב, עדשים חריפים בטירוף (אני עדיין מדמם נזלת) ומין לחם סטייל פיתה עיראקית. טעים. קצת פחות חריף בבקשה, תודה.
הלכתי לבד לקנות כרטיס רכבת ב"מיין בזאר", הבזאר הראשי של דלהי. מדובר בשוק מטונף שמזכיר בעיקר סרטים ישנים על המזרח. שמעתי בראש את החליל שמלווה את הסצינות האלה בד"כ.
סה"כ אני סתם מגזים. הכל בסדר, ומחר אני על הרכבת לוארנסי לפגוש את שלמה וגרשי. הם לא יודעים שאני מגיע, מתכנן כבר חודש הפתעה עם תמר. מקווה שיהיה מוצלח (דיי בטוח האמת). אחרי הפגישה איתם הכל יהיה יותר פשוט.
שכנוע עצמי תמיד היה הצד החזק שלי.


13.11.2003
יום 2
על הרכבת דלהי – וראנסי.


הצלחתי לעלות על הרכבת הנכונה במזל. האמת שאני עדיין לא ממש בטוח שזו הרכבת הנכונה, אבל עברו כבר 4 שעות (מתוך 14) ואני אופטימי.
הכתב יוצא עקום כי הרכבת כולה רועדת. קניתי אתמול כרטיס ל 15:45 שעליו כתובה מספר הרכבת והשעה שהיא יוצאת. כל קשר בין האינפורמציה למציאות מקרי בהחלט. על הרכבת כתוב מספר, אבל הוא לא מספר
הרכבת. יש יותר מ – 10 רציפים וכל בן אדם ששאלתי אמר לי רציף אחר. השעה הייתה כבר 15:40. לא ידעתי מה לעשות. החלטתי לחפש בן אדם אינטיליגנטי (בהודו?) וראיתי מישהו לבוש היטב. אפילו היו לו משקפייים – חייב להיות חכם. התקרבתי וראיתי שיש לו שיער כתום אבל כבר היה מאוחר ושאלתי. הוא פנה לאישתו, שהיה לה שפם שלא היה מבייש את סאדם חוסיין. היא הצביעה על הרכבת (לידנו) ואמרה שזו זו. הוא אמר
לא. הם התחילו לריב. לא ידעתי מה לעשות. בסוף איש התפוזינה השתכנע ואמר טוב נו, תעלה. תודה באמת. נראה מאוד משכנע.
על הרכבת התחלתי לשאול אם היא מגיעה לוארנסי וקיבלתי אותה תשובה מ – 3 אנשים. "טרי?" (שלוש?!) אין לי מושג מה אתם רוצים הודים מפגרים.
בסוף אחד אחר וארנס, כן. מקווה שוארנס זה השם חיבה של וראנסי, אחרת אני בצרות.
תמר כתבה לי איך למצוא אותם, מקווה שזה יעבוד למרות שלא נראה לי.
עדיין לא מבין מה אני עושה כאן.
הרכבת סבירה, קצת כמו בשואה, למרות שלי אישית יש "סליפר", תא שאפשר לישון בו (אם נפטרת) יש לי עוד 10 שעות של התענוג הזה, ולהודים שמסביבי אני כנראה אטרקציה.
נפרדתי מדלהי, לקחתי ריקשה לרכבת, לבחור היה קצת קשה לפדל אבל הוא נראה מרוצה שקיבל 10 רופי (שקל).