כששי נכנס אל תוך החיים שלי הרגשתי שזכיתי במתנה . בצורה הכי מעשית הרגשתי את המהות של האהבה שלנו כדרך. פעם התקשרתי וסיפרתי לנועה שמה שהכי מדהים אותי בשי זה שלפעמים משהו מפריע לי בהתנהגות שלו, ואני אומרת לו, ולא מתפתחת שיחה, אבל אני יודעת שבפעם הבאה זה כבר לא יקרה , ושלפעמים, מתי שאני לא צודקת, אז הוא פשוט לא נכנס איתי לסרט שלי. ציני ומשועשע הוא מחכה לי בחוץ עד שאני רואה שאין לי פרטנר , ובעצם, הוא מחוץ לכל זה ואני מבינה שזה טיפשי ונרגעת.

וידעתי גם שהמתנה הזו והמהות שלה היא מתנה ששנינו מקבלים , שלא תמיד שי ידע לקחת את החיים, לא כל כך ברצינות, וכל כך בשמחה ביחד.

והרגשתי גם שהיה לי מזל, שאיכשהו, הצלחנו להעביר בערך 8 שנים של הכרות בלי שיחה אחת לפני השיחה הראשונה שלנו, וזכיתי בו שמח ובריא ופתוח. כי תמיד אמרתי שאם הייתי מדברת איתו לפני כן, הייתי מתאהבת בו בטוח גם.

וכשהייתי אומרת לו שאיזה מדהים הוא שאיתו אני יכולה להרגיש את המהות, גם בכל ריב ובכל מצב הוא היה מקפיד להוסיף: ויכול גם להיות , שאת פשוט התבגרת.

והיתה גם הביקורתיות הזו שלו , ולצידה מבט קצת משועשע על הכל ועל עצמו:

ויותר מהכל, הוא חיבר אותי לעצמי, הוא נתן לי מקום, והוא צחק עלי והעריץ אותי ביחד. ואני צחקתי עליו והערצתי אותו גם: וערב אחד, חזרנו מאיפשהו, וזה זכרון נורא מעורפל של שיחה שהוא אומר לי בה שהמוות הוא פשוט חלק מהחיים.

ואז אני מאבדת אותו. כולנו מאבדים אותו. את הגוף והצחוק והעיניים. ונשארת רק מהות.

מהות חזקה של יצירה
ויכולת להשתנות.
ואהבה.
וכולנו נשארים עם איזו אחריות, אחריות גדולה לשמור על עצמינו, ולהזהר לא ליפול לבורות של אובדן ועיוורון ושיכחה. ולזכור את המהות.

אפשר עדיין לאהוב אותו כל כך.
ולתת לו לחיות בכל צעד, ויצירה ושינוי , ודרך, ואהבה.

ואולי זה נשמע שאני גיבורה נורא גדולה, אבל אני ממש לא, ואני צריכה להזכיר לעצמי בכל פעם שבה אני נופלת לתהום אובדן, ששיקוי הפלא שאתה צריך להאיר , ובשימך אני רוצה לעשות רק טוב.

וכמו שאמרתי פעם לאמיליה שהתקשרה לשאול איך אני שורדת את הנסיעה שלך, כשהתאמנתי ואני מודה שלא קל בקרב, "מה שהכי מרגש אותי באהבה שלנו זה שממלא אותי שמחה כשי שמח וטוב לו. ואני דואגת לעשות לעצמי טוב וליצור וככה אני מרגישה קרובה אליו"

מי שמתגעגע יודע , שכמו שכתב ארי דה לוקה: געגוע הוא נוכחות ולא חסר.

אני מקווה שאוכל , ומנסה בכל הכוח לשמור עליך נוכחות של אור וחסד. ולתת לעצב שמות אחרים.

ואחרי שנתיים, אתה עדיין אוצר כל הממלכות האלה, ואני מקווה שכל אחד מהאנשים היוצרים והמיוחדים שאהבת ואוהבים אותך יוכלו לאחוז שוב ולהאיר את המהות שלך בשבילם. ושהנוכחות שלך תצמח עשייה ויצירה ואהבה.

שכל אחד מאיתנו ידע למצוא את המהות של המתנה שהוא זכה בה בחייך.

כי המוות הוא חלק מהחיים.
והלוואי שבעיקר החיים שלך יהיו חלק מהחיים של כולנו.
אני אוהבת אותך.