סלון. מואר באור מעומעם, נרות שבת, ארבעה גברים בלבוש דוסים שחורים, זקנים ארוכים,
יושבים, אחד מנמנם על כורסה, השאר קוראים בספרי קודש (גמרא, משנה..), מתפללים. פתאום הדלת של הסלון נפתחת. בפתח עומד בחור צעיר. (פשוט דמיין את אקי, לבוש מכנסי עור שחורים, חולצת אקי צמודה, חגורה צהובה, ג'ל בשיער ובלי כיפה.) הגברים בוהים בו בתדהמה. הגבר המבוגר שנמנם על הכורסא מתעורר, מביט בו והפנים שלו מתמלאות כעס נורא.
זקן: עקיבא, מה זה צריך להיות? שבת קודש!! תחליף מיד את הבגדים האלה!
אקי: צועד לתוך הסלון, נעמד מול הזקן עם ידיים על המותניים. "לא. נמאס לי! הולכים להיות שינויים בחיים שלי!"
זקן: על מה לעזאזל אתה מדבר? תוריד מיד את התועבה הזאת לפני שאמא תראה.
אקי: בחיים לא. אני הולך למסיבה בתל אביב וככה מתלבשים שם.
זקן: המום. "מה? אתה רוצה להיות חילוני? לחיות את החיים השטחיים והריקניים שלהם?"
אקי: אתה עיוור! כבר חצי שנה שאני מתגנב בלילות שבת והולך לסינמטק לעשן סיגריות! זה החיים שמתאימים לי!!
זקן: אתה טיפש! אתה תמית חרפה על המשפחה הזאת!.
אקי: אני מעשן, אני נוסע בשבת, אני הולך למסיבות עם בנות. אני מאונן, ועוד משהו…
זקן: מה? לעזאזל מה? אתה תהרוג את כולנו!
אקי: התחלתי לזיין.
הזקן ושלושת הגברים האחרים המומים.
אקי: כן, כן, אני מזיין בנות. בכוס, בתחת, לפעמים אני אפילו גומר בחוץ, סתם כי בא לי.
הדוסים עדיין המומים. ממלמלים דברים לא ברורים.
אקי: עשיתי קעקוע.
מתיישב על הפנים למצלמה והגב לזקן, מושך את הצווארון של החולצה וחושף בפני הזקן את הקעקוע על הכתף.
הזקן לוקח את משקפי הקריאה שלו מהשולחן, מרכיב אותם ומתכופף להסתכל על הקעקוע.
זקן: מה זה?
אקי: זה כוס, זה סמל לזה שאני מזיין כוסיות.
הזקן: מה?
אקי: כוס, כוס, כוס של אישה. אישה כמו שאני מזיין.
הגברים האחרים נעמדים ליד הזקן וגם הם מסתכלים על הקעקוע.
ממלמלים ביניה ואז הזקן אומר בקול רם:
"זה לא כוס".
אקי: הפנים שלו מתמלאות פליאה. "מה?"
הזקן: זה לא כוס. זה רקטום של גבר!"
הבעת תדהמה בושה ובאסה על הפנים של אקי.
הזקן: זה רקטום! חתיכת פייגעלה!!
הגברים מתחילים לצחוק וקוראים לאקי "מתרומם, נושך כריות" וכו' ונותנים לו כפות בעורף.