במהלך השבעה לפני שנתיים נחשפתי למגוון הטקסטים ששי כתב ואחד מהם נגע בי מאוד – "מכתב משי לשי". מאז כבר שנתיים שהטקסט הזה מלווה אותי מידי יום.

הטקסט הזה מדגיש לי את מטרת המסע שלנו כאן, היכולת הזאת להתמודד עם רגשות לא נעימים כמו: פחד, תסכול, בדידות ועוד כמה חברים כאלה

ולהתמיר אותן לחופש בחירה, לקבלת החלטות (כאלה שמקדמות אותנו), לכוח רצון ולכוחם של היצירה, השינוי וההתחדשות בחיינו.

הטקסט הזה מרגיש לי כמו התמצית של הנשמה של שי.

לשי היתה היכולת והאומץ הזה לגעת (ואפילו לשים את הדברים על דף נייר) בכל הרגשות הלא נעימים האלו, בכל המפלצות האלו – ואני מאמינה כי עצם זה שהוא נתן להם לגיטימציה בחייו הוא זכה לעשות טרנספורמציה אמיתית בחיים שלו.

יותר מהכל, הטקסט הזה מבהיר לי (ואני מזמינה אתכם להצטרף אליי למחשבה הזו) כי עלינו להיות בהכרת תודה על כל מה שיש לנו בחיים האלה, כי הכל יכול להשתנות בשנייה אחת.

מכתב משי לשי